פסק-דין בתיק ע"פ 4763/11

השופט צ' זילברטל:

           בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן) הרשיע את המערער בביצוע עבירות סמים, וגזר עליו בגין כך 12 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, 22.11.2009; 24 חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס בסך 10,000 ש"ח או 150 ימי מאסר חלף תשלום הקנס (ת"פ 3609-12-09). הערעור שלפנינו מופנה כנגד ההרשעה ולחלופין כלפי חומרת העונש.

כתב האישום

1.        נגד המערער הוגש כתב אישום המונה שלושה אישומים, במסגרתו הוא הואשם בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (ייבוא סם), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); החזקת סם מסוכן שלא כדין, לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים); ייבוא סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים; עשיית עסקה בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים וניסיון לייבא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים וסעיף 25 לחוק.

2.        על-פי המתואר באישום הראשון, במהלך שנת 2006 קשרו המערער ואדם נוסף בשם יצחק רחימי (להלן: רחימי) קשר לייבא סמים מסוכנים מטורקיה לארצות הברית, כשהסם מוסתר במזוודות. לשם כך, ביום 17.12.2006 טסו המערער, רחימי ומכרה של רחימי בשם סוזן עזיזיאן (להלן: סוזן) מישראל לאיסטנבול. רחימי הוא שהזמין את כרטיסי הטיסה של השלושה ושילם עבורם ועבור הוצאות השהייה באיסטנבול. בהיותם באיסטנבול, יצרו המערער ורחימי קשר עם אדם ממוצא איראני (להלן: עלי) וקבעו להיפגש עמו. בפגישתם, העביר רחימי לעלי סכום של 40,000 דולר, והם שוחחו על מזוודות שעלי אמור להביא להם. בפגישות ובשיחות נוספות שערכו רחימי והמערער עם עלי, האיצו בו כי ימסור להם את המזוודות, ועלי התחייב להביאן. ביום 26.12.2006 חזרו השלושה ארצה, לאחר שלא קיבלו את המזוודות, אך קיבלו מעלי הבטחה כי יצור עמם קשר ברגע שהמזוודות תהינה מוכנות.

3.        על-פי המתואר באישום השני, ביום 8.3.2007 שוב טסו המערער, רחימי וסוזן מישראל לאיסטנבול. בהיותם בשדה התעופה בישראל, מסר רחימי למערער חבילות שהכילו שטרות של דולרים וביקש ממנו להסתירן בבגדיו. באיסטנבול נפגשו המערער ורחימי עם עלי ומסרו לו סכום של 20,000 דולר במטרה לזרז את הבאת המזוודות. למחרת, נגשו המערער, רחימי וסוזן לסוכנות נסיעות ורכשו עבור סוזן כרטיס טיסה לארצות הברית. כמו כן, סוכם כי המערער יצטרף לסוזן לאחר שיקבל באיסטנבול שתי מזוודות נוספות. בלילה שבין ה-10.3.2007 ל-11.3.2007 הביא עלי לחדר המלון בו שהו השלושה שתי מזוודות במשקל כולל של כ-14 ק"ג ובהן סמים מסוכנים מסוג קודאין, מורפין ותבאין. באותו הלילה, ליוו המערער ורחימי את סוזן לשדה התעופה והיא טסה לארצות הברית יחד עם המזוודות. בשדה התעופה בניו-יורק נבדקו המזוודות, נמצא הסם וסוזן נעצרה.

4.        על-פי המתואר באישום השלישי, לפני ספטמבר 2007, במועדים שאינם ידועים, קשרו המערער ורחימי קשר לייבא סמים מארצות הברית לישראל באמצעות אחרים. לשם כך, פנו לאנשים שונים במטרה לגייסם להעביר את הסמים לארץ ללא ידיעתם, ובהם בני הזוג גולצ'ה טורען וסמואל שם-טוב (להלן: טורען ו-שם-טוב בהתאמה, וביחד: בני הזוג) המתגוררים בלוס-אנג'לס, והציעו לממן עבורם כרטיסי טיסה לישראל בתמורה לכך שיעבירו חבילה לישראל. לשם כך רכש רחימי עבור המערער כרטיס טיסה לארצות הברית כשמועד חזרתו ארצה הוא ה-11.10.2007. ביום 5.9.2007 טס המערער לארצות הברית, ובמהלך שהותו שם יצר קשר טלפוני ונפגש עם אנשים שונים במטרה לקדם את ייבוא הסמים ארצה, כשהוא עומד כל העת בקשר עם רחימי. לאחר שהמערער מסר הנחיות לבני הזוג באשר להעברת החבילה, התעורר בלבם חשד והם ביטלו את נסיעתם לישראל. המערער עדכן את רחימי, ובמסגרת ניסיונם למצוא דרך חלופית להעברת הסמים לישראל, הציע רחימי למערער כי יעביר את הסמים לטורקיה בעצמו, אולם המערער סרב. לאחר מכן, ניסו רחימי והמערער להעביר את הסמים באמצעות שני קטינים ישראלים. ביום 7.10.2007 רכש רחימי כרטיסי טיסה מישראל ללוס-אנג'לס עבור הקטינים, במטרה שאלו יטוסו ללוס-אנג'לס ויביאו את הסמים עימם לישראל. רחימי סיכם עם המערער כי המערער ימתין להם בשדה התעופה בלוס-אנג'לס, ייקח אותם למלון וימסור להם את הסמים. בעקבות התכנית החלופית, שינה רחימי את מועד חזרתו של המערער ארצה. בסופו של דבר, העברת הסמים על-ידי הקטינים לא יצאה אל הפועל, והמערער שב לישראל ביום 15.10.2007.

5.        להשלמת התמונה יצוין כי סוזן, אשר, כאמור לעיל, נעצרה בשדה התעופה בניו יורק, נידונה בארצות הברית ל-10 שנות מאסר בעקבות הרשעתה בהברחת הסם. במהלך מעצרה מסרה סוזן לחוקרי משטרת ישראל שהגיעו לארצות הברית את מרבית הפרטים שהיוו בסיס לעובדות האישום הראשון והאישום השני. כמו כן, בעקבות מעצרה של סוזן והמידע שמסרה, התנהל מעקב אחר המערער והמשטרה ביצעה האזנות סתר לשיחות הטלפון של המערער ושל רחימי. כפי שעולה מעיקרי הטיעון שהגישה המשיבה, רחימי הועמד לדין בטורקיה ונגזר עליו עונש מאסר של שמונה שנים וארבעה חודשים בגין תכנית אחרת להעברת סמים מטורקיה (אולם הוא לא הועמד לדין בגין העבירות מושא ההליכים בערעור דנא). רחימי לא נחקר על-ידי משטרת ישראל וגם לא היה, אפוא, עד במשפטו של המערער. סוזן זומנה להעיד כעדת תביעה נגד המערער ממקום מאסרה בארצות הברית, אך שמרה על זכות השתיקה, והשאלה אם הודעה שגבו ממנה חוקרי משטרת ישראל קבילה אם לאו היא אחת מהשאלות המרכזיות בערעור דנא, בהיותה של הודעה זו ראיה עיקרית להוכחת עובדות שני האישומים הראשונים.

גרסת המערער

6.        תמצית גרסת המערער, כפי שפורטה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, היא שהכיר את רחימי לאחר שאשתו חלתה, ולימים הלכה לעולמה. המערער הודה בכך שנסע יחד עם רחימי וסוזן לטורקיה בשתי הזדמנויות, אולם סיפר כי הגיע לאיסטנבול כתחנת מעבר בנסיעה מתוכננת לאיראן. המערער הכחיש כי היה שותפו של רחימי וכי ידע בטרם הנסיעה לטורקיה שמדובר בעסקת סמים, כשהוא טוען שחשב שמדובר בהעברת יהלומים. אשר להוצאות הנסיעה, ציין המערער כי רחימי שילם עבור כרטיסי הטיסה אולם לאחר מכן הוא החזיר לו את הכסף בתשלומים. המערער הכחיש כי הכיר את עלי, וסיפר כי פגש אותו באיסטנבול פעם אחת בלבד למספר דקות כשהגיע ללובי המלון יחד עם רחימי וסוזן. המערער מסר כי התלווה לסוזן ולרחימי בדרכה של סוזן לשדה התעופה ממנו טסה לארצות הברית, וזאת לפי בקשתו של רחימי אשר היה מעוניין שהמערער יצטרף אליו כדי להפיג את השעמום. כאשר הוטח במערער שסוזן מסרה את שמו לחוקרי המשטרה, טען כי סוזן הפלילה אותו מאחר שסירב להצעת אשתו של רחימי ליצור עם סוזן קשר זוגי לאחר פטירת רעייתו. אשר לנסיעתו ללוס-אנג'לס ולמיוחס לו באישום השלישי, סיפר המערער כי נסע על מנת לבקר את אחיו המתגורר במקום, וכי החזיר לרחימי כסף עבור כרטיסי הטיסה. המערער ציין כי היה חשוב לרחימי שהוא יגיע ללוס-אנג'לס כיוון שרחימי היה מעוניין שהמערער יבדוק עבורו האם הועבר אליו כסף מאיראן. המערער טען כי לא ידע שבני הזוג אמורים להעביר סמים וסבר כי מדובר באורז ותבלינים, אותם לא היה יכול להעביר בעצמו הואיל והמטען היה כבד מדי עבורו. המערער גם הכחיש כל היכרות עם הקטינים, וטען כי לא היה מעורב בגיוסם. המערער ציין, כי שינה את מועד חזרתו ארצה בשל כוונתו להביא זמר להופעה בישראל, אשר ביקש מהמערער להמתין שבוע נוסף.

הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

7.        בהכרעת דינו מיום 3.4.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער במיוחס לו בשלושת האישומים. בית המשפט המחוזי קבע כי המערער היה שותף לפעילותו של רחימי ברשת הסמים ואחריותו לביצוע העבירות הוכחה במידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי. להלן יפורטו בקצרה הראיות שעמדו בבסיס פסק דינו המרשיע של בית המשפט המחוזי.

האישום הראשון והאישום השני

אמרת החוץ של סוזן

8.        הרשעת המערער בשני האישומים הראשונים התבססה בעיקרה על אמרתה של סוזן מיום 25.6.2008 (מוצג ת/43), שניתנה לקציני המשטרה רפ"ק מומי משולם ופקד און טובי שחקרו אותה בארצות הברית לאחר מעצרה, ושהיתה "יסוד ועיקר בתשתית הראייתית הנטענת על ידי המדינה". הודעה זו התקבלה כראיה מכוח הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות), לאחר שסוזן העידה בבית המשפט המחוזי באמצעות היוועדות חזותית ("וידאו קונפרנס"), כשהיא מרצה עונש מאסר בארצות הברית לאחר סיום משפטה ובטרם נדון ערעורה. יצוין, כי סוזן סירבה לענות על מרבית השאלות שנשאלה ובחרה לשמור על זכות השתיקה בהסתמך על התיקון החמישי לחוקה הפדראלית של ארצות הברית.

            בית המשפט המחוזי פירט בהרחבה את האמור בהודעת סוזן (שתועדה בכתב אך לא צולמה), בה סיפרה על היכרותה רבת השנים עם רחימי ורעייתו, אשר דרכם הכירה את המערער. בראשית הודעתה, סיפרה סוזן שנודע לה שרחימי עוסק בזהב וכי באחת ההזדמנויות הציע לה להצטרף אליו לנסיעה לטורקיה במטרה להעביר זהב לארצות הברית. סוזן נענתה להצעתו, ומספר חודשים לפני הנסיעות המתוארות באישומים 1 ו-2 היא נסעה יחד עימו לטורקיה ולארצות הברית. לדבריה של סוזן, רחימי נפגש בטורקיה עם אדם בשם עלי, העביר לו כסף, ועלי מסר להם שתי מזוודות אותם לקחו יחד עימם לארצות הברית. בהודעה סיפרה סוזן גם על שהותם בארצות הברית במסגרת אותה נסיעה, ועל אנשים שונים עימם נפגשו, ביניהם שניים ששמותיהם הם הושאנג וחוסרו, שמות שיעלו גם בהמשך.

           בהמשך סיפרה סוזן על נסיעותיה לטורקיה יחד עם המערער ורחימי, על האופן בו רחימי והמערער פעלו לקבל את המזוודות מעלי, ועל שליחתה עם המזוודות לארצות הברית. לטענת סוזן, לפני הנסיעה הראשונה כלל לא ידעה שהמערער יצטרף אליהם וראתה אותו לראשונה בשדה התעופה. סוזן סיפרה כי במהלך שהותם באיסטנבול נפגשו רחימי והמערער עם עלי, והאיצו בו להביא את המזוודות. סוזן סיפרה גם כי המערער ורחימי נהגו לשוחח ביניהם אולם תוכן שיחות אלה לא ידוע לה. בהמשך, משלא הגיעו המזוודות שעלי היה אמור להביא, החליטו לחזור ארצה, וזאת לאחר שעלי הודיעם כי ברגע שהמזוודות יהיו מוכנות הוא יתקשר אליהם. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר הנסיעה הראשונה, סוזן נסעה, ללא רחימי, ללוס-אנג'לס לבקר את בנה. במהלך ביקור זה ביקש רחימי מסוזן כי תביא עימה ארצה חבילה המכילה פלטות של זהב ויהלומים שימסור לה אדם בשם חוסרו, אולם סוזן סירבה לבקשתו.